A291_2

הילד הרגיש: מדוע חלק מהתינוקות בוכים יותר?

יש ילדים שמגיבים בדמעות באופן קבוע למה שנראה כמו התגרות או אתגר קטנטנים. פעמים רבות ילדים אחרים בזים להם והוריהם נבוכים בגללם.

זה בגנים

לגנטיקה ולמזג יש תפקיד בקביעת אילו מהילדים יהפכו ל"בכיינים". פעמים רבות, מדובר ביילודים שנבהלים בקלות, בעלי קושי בהסתגלות לאורות חזקים, או שנראים רגישים מאוד למרקם הבגדים והחיתולים.

יותר דמעות, יותר צחוק

הצד החיובי:

נראה שלרגישות זו יש גם צד חיובי: מאוחר יותר ילדים אלה נהיים בדרך כלל אמפאתיים יותר. הם ממהרים לקלוט רגשות ולהגיב לרגשות, לא רק של ילדים אחרים אלא גם של בעלי חיים. באינטראקציות החברתיות שלהם הם לא רק בוכים יותר מחבריהם, אלא גם צוחקים יותר.

למה הם כל כך רגשניים?

מלודרמטיות ודמעות אינם ביטויים של חולשה, אלא סימנים לכך שהילד הקטן מוצף רגשית. מכיוון שהוא לא יכול לבטא את עוצמת רגשותיו במילים, הם מתבטאים בדמעות. באופן כללי, פעוטות וילדי גן הם סלחניים למדי כלפי חבר למשחק שבוכה לעתים. הדבר מהווה בעיה גדולה יותר להורים, שלעתים מפרשים את דמעות הילד כעדות לכישלון מצידם (שלא בצדק).

כיצד תוכלו לעזור

יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי לעזור לילד רגיש להתמודד עם הלחץ שהוא חש.

  • תנו לילדכם לבכות, במיוחד כשהוא כבר נסער
    יש לזכור שכשהילד פורץ בבכי, זה סימן לכך שהוא מוצף רגשית. אם תגידו לו לא לבכות דווקא ברגע זה, הוא ייעשה אף יותר נסער ויפיק יותר דמעות. במקום זאת, תנו לו את הנחמה לה הוא זקוק כדי לחזור אל עצמו מבחינה רגשית.
  • התמקדו בחיובי ולא בשלילי
    אם תאמרו לילדכם שחוויות שגרתיות, כגון ביקור אצל הרופא או אצל רופא השיניים, "לא יכאב" או "לא יהיה מפחיד"”, זה רק יעלה אצלו את מפלס החרדה. הוא יסיק שאחרי הכל, לא הייתם מעלים את עניין הכאב אם לא היה כאב! במקום זאת, ארגנו ביקור במרפאת רופא השיניים כדי להסתכל על הציוד, לנסות את הכיסא ושייספרו את שיניו. באופן זה הוא יהיה יותר רגוע וישתף פעולה כשישוב לבדיקה האמיתית.
  • בדקו האם ייתכן שאתם מחזקים את הבכי בלי כוונה.
    יש ילדים שבוכים כי הם חושבים שזו הדרך היחידה להשיג את תשומת לבם המלאה של ההורים או של הגננות. אם אתם חושבים שזה העניין, הקפידו להעניק לילדכם תשומת לב מיוחדת כשהוא מתנהג כפי שהיתם רוצים.
  • למדו את ילדכם חלופות לבכי
    לדוגמה, ילד בגיל הגן יטה להתמקד ברגשות הנלווים לאירוע ("היא רעה. אני שונא אותה!"). דבר זה נוטה לחזק את הבכי. לאחר שתכירו ברגשותיו החזקים ("אני רואה שאתה כועס מאוד על אחותך"), עזרו לילדכם להתמקד בהתנהגות שהובילה לבעיה ("היא דחפה אותך?").
  • שוחחו איתו על מה עוד הוא יכול היה לעשות מלבד לפרוץ בבכי
    (חכו שיירגע קודם, כמובן!) יהיה עליכם לספק את החלופות לכך, למשל, לדבר על מה שמכעיס אותם, במיוחד בהתחלה. עשו משחק תפקידים קטן, כך שהוא יוכל להתאמן באחת מהגישות החדשות האלה למען הפעם הבאה שייכנס ללחץ.

הילד שלכם בוכה במהירות, אבל מהר מאוד תגלו שהרגישות המוגברת שלו מביאה גם רגעים מתגמלים, ושהוא ימלא את ימיו בצחוק ובאמפתיה לאחרים.

בנוסף אולי תאהבו את: