אני ממש לא מאמינה שאני יושבת כאן, שומעת את שני התינוקות שלי צוחקים ומשחקים בחדר השני עם בעלי. השנה האחרונה עברה מהר כל כך וכעת יש לי שני תינוקות, תאומים בריאים ושמחים, בהחלט לא הדרך שבה התחילו את חייהם הרכים! הם נולדו בשבוע 32 להריון ואני עם רעלת הריון.

ההתחלה: משהו לא בסדר

סבלתי מנפיחות משמעותית כשהייתי במצב של הריון תאומים מתקדם. הייתה לי אצירת נוזלים, ולא יכולתי לעשות הרבה לגבי זה; צמצמתי בצריכת המלח, הלכתי לבריכת השחייה לצוף במים לעתים קרובות ככל שיכולתי, אבל שום דבר שעשיתי לא עזר. לא יכולתי אפילו לכופף את הקרסוליים כי הם היו כל כך גדולים ונפוחים! בן זוגי עבר ניתוח קטן אחר הצהריים באחד מימי השישי בתחילת יולי, וביום שני שאחרי אותו סוף-שבוע גררתי את עצמי למכונית כדי להסיע אותו לרופא לביקורת (חתיכת זוג משמים היינו). במרפאה, ביקשתי מהאחות שטיפלה בו למדוד לי לחץ דם (עדיין לא דובר על חלבון בשתן בהריון) כי חשדתי, עם כל הנפיחות ואיך שהרגשתי, שאולי אני מפתחת רעלת הריון, שהיא מסוכנת באמת גם לאמא וגם לילד או לילדים שהיא נושאת. לחץ הדם שלי היה גבוה מאוד ופשוט הרגשתי שמשהו לא בסדר.

התקשרתי לרופא שלי בדרך הביתה ודיברתי עם הרופאה שהייתה בכוננות, כי הרופא שלי לא היה במרפאה. היא אמרה לי לשתות בקבוק מים שלם וללכת לישון. כשהתעוררתי מהשינה, הרגשתי זוועה בדיוק כמו שהרגשתי קודם. קשה להסביר זאת, אבל כאמהות, יש לנו לדעתי אינטואיציה מתי משהו אינו כשורה. התקשרתי לטלפון הסלולרי של הרופא שלי כי ידעתי שהוא לא במרפאה. תיארתי לו איך אני מרגישה ואמרתי לו מה היה לחץ הדם שמדדו לי. הוא אמר לי להגיע לבית חולים ולהתאשפז במחלקת יולדות.

רעלת הריון - התחנה הראשונה במסע הארוך שלנו

אחרי שאושפזתי במחלקת יולדות לקחו לי דם ובדקו חלבון בשתן בהריון. אחרי שהגיעו תוצאות הבדיקות, כולל חלבון בשתן בהריון, הבינו שיש לי סימני רעלת הריון. רעלת הריון? ביליתי את הלילה בבית החולים, ובבוקר למחרת היה לי תור במחלקת רפואת האם והעובר כדי לראות מה מצב התינוקות שלי. נראה שהתינוקות בסדר, אז הרופאים החליטו לעשות לי זירוז לידה, מפני שהדרך היחידה להיפטר ממצב של רעלת הריון היא ללדת את התינוק או התינוקות שאת נושאת.

קיבלתי עירוי תוך-ורידי של מגנזיום כדי שלא יהיו לי פרכוסים, מה שקורה במצב בו רעלת הריון מתפתחת. קיבלתי אפידורל והייתי בצירים כל הלילה ובמהלך היום למחרת. בסופו של דבר הלידה התקדמה מספיק כדי להיכנס לחדר לידה בערך בשעה 18:15.

לידת תאומים - אחרי כמה דחיפות נולד הנסיך הראשון ב-18:31. זה היה פלא לראות את גופו הזעיר. הם מיהרו להניח אותו על שולחן כדי לנקות אותו ולבדוק מה הוא צריך. המשכתי לדחוף במשך 15 דקות כדי ללדת את הנסיכה השנייה. הרופא לא ידע אם הוא יצליח להוציא אותה, אבל בסופו של דבר היא שיתפה פעולה ונולדה ב-18:45. וכל זה היה החלק הקל.

אחרי שהשליות יצאו ועשו לי תפרים, לקחו אותי בכיסא גלגלים אל החדר שלי ואז התחלתי לרעוד בלי שליטה. גופי היה בהלם מהתרופה ומלידת שני התינוקות, וזה כאב כל כך! הידקתי את הלסתות כל כך חזק שהכאבתי לעצמי, והמראה הכללי שלי היה לא מלבב בלשון המעטה. כעבור כ-45 דקות, תרופה אחרת עזרה לי להירגע והרגשתי מותשת. אמא שלי האכילה אותי בארוחתי הראשונה מזה 24 שעות, ובן זוגי עשה סיבובים הלוך וחזור לפגייה כדי לקחת את בני המשפחה לראות את התינוקות שלנו.

התחנה האחרונה: רעלת הריון מאחורי -  סוף טוב

אני קופצת לערב של אותו היום, אז סוף-סוף הרגשתי מספיק טוב כדי לראות את התינוקות – תאומים שלי! הם היו עטופים כל כך חזק והיו כל כך קטנטנים, שהלב שלי חישב להתפוצץ. האם אלה באמת התינוקות שלי? יש לי עדיין אותן מחשבות ותחושות עד היום. איך התמזל מזלי כל כך?

אחת החוויות הטובות בחיי עד היום הייתה לעשות למתוקים שלי את אמבטיית הספוג הראשונה שלהם מאוחר יותר באותו הערב. הקטנה שלי בכלל לא התלהבה בהתחלה, אז נתנו לה קצת מי סוכר למצוץ. היא מצצה ומצצה באושר רב, ואני חייכתי לעצמי מפני שזאת בהחלט הייתה הבת שלי. מצטערת ועל לא דבר, חמודה, על החיבה שלך למתוקים... זוג תאומים... הרחצה של הגוף הפצפון והמתוק של התינוקות היא דבר שתמיד אנצור בזיכרוני ובלבי.

מה שמדהים בעיניי הוא ששני הפגים היקרים האלה, זוג תאומים שנולדו בשבוע 32, הצליחו לעשות כל כך הרבה דברים בכוחות עצמם, וגדלו להיות הפעוטות הפורחים שיש