מי תינוקת של אבא: הקשר בין אב לתינוק

מי תינוקת של אבא: הקשר בין אב לתינוק

מדי פעם, במהלך הימים הראשונים והמרגשים שלאחר הלידה של הילד הראשון, הייתי מוצא את עצמי בוהה בתינוקת שלי, במין טראנס, מתפעל מכל דבר קטן שהיא עושה. מובן שעבר די הרבה זמן עד שהיא עשתה משהו באמת מדהים, אך איכשהו, הכל נראה לי קסום, מהריח של שיערה ושל הידיים העדינות שלה (המעוטרות בציפורניים חדות באופן שערורייתי), ועד לגרגורים ולנשימה הרכה שלה כשהייתה ערה והמראה הרגוע והטהור שלה כאשר ישנה.

אבא בהכשרה

לאחר כמה ימים של חלומות בהקיץ, התעוררתי למציאות שטלטלה אותי: תפקיד האבא כולל הרבה יותר מסתם לשבת ולבהות בתינוקת שלי. כדי לבנות איתה קשר אמיתי מהסוג שעליו חלמתי, הייתי חייב להיכנס לזה וללכלך את הידיים (באופן מטפורי כמובן. עד אז כבר החלפתי מיליון חיתולים...). הבעיה הייתה שבהתחשב בעובדה שלא ביליתי יותר מדי זמן בקרבת תינוקות, לא היה לי שום מושג מה לעשות. בתור אחד שלא מבקש עזרה מאחרים (אני יודע, אני יודע, זה קטע של גברים), הייתה לי רק דרך אחת ללמוד את כל מה שהייתי צריך ללמוד. אז עצמתי את העיניים, לקחתי נשימה עמוקה וקפצתי למים.

תוך כמה דקות הייתה לי הארה חשובה: מאחר שגם לבת שלי אין מושג בדיוק כמוני, היא הייתה סלחנית להפליא. במהלך השבועות הראשונים לחייה, עשיתי עשרות טעויות (לא כאלה המסוכנות לבריאות, לשמחתי הרבה). אך גם גיליתי כמה דרכים פשוטות לתקשר איתה, שנראה כי גם היא נהנתה מהן.

כוחו של מגע

הדבר הראשון שגיליתי הוא שהיא אוהבת כשאני מחזיק אותה. היא בדרך כלל העדיפה להיות בידיים שלי, אבל אחרי שכבר לא הרגשתי אותן והגב שלי התחיל לכאוב, היא הייתה מאושרת גם כשהייתה בסלקל. היא אהבה גם שדיברתי אליה. בהתחלה הרגשתי די מטופש לגבי כל העניין – ברור שלא היה לה מושג מה אני מנסה לומר – אבל נדמה היה שהקול שלי מרגיע אותה. הייתי מספר לה על היום שעבר עליי, על כל מה שקורה בחדשות ועל כל מה שראינו בזמן שיצאנו להליכות.

עצה אחת חשובה:

מאחר שראשם של תינוקות גדולים יחסית ושרירי הצוואר שלהם אינם מפותחים לגמרי, הראשים שלהם נוטים להיות שמוטים בחודשים הראשונים. לכן חשוב להקפיד לתמוך בראש התינוק – בעורף – בכל רגע ולהימנע מתנועות פתאומיות או קופצניות.

תרגילי חיתול

גילוי משמעותי נוסף היה שפעולת החלפת החיתולים שלה הייתה בעצם דרך נפלאה ליצור את החיבור בין שנינו. היא גם אפשרה לי לעסות את הבטן הרכה שלה, לדגדג את הברכיים שלה ולנשק את האצבעות הקטנטנות שלה.

משחקי התפתחות

כמו אבות חדשים רבים, לא ידעתי הרבה על התפתחות הילד. ולמען האמת, הייתי קצת מאוכזב כשגיליתי שיעבור הרבה הרבה זמן עד שהבת שלי תוכל לשחק איתי מסירות. אך למדתי די מהר שקיימות דרכים אחרות לשחק איתה. הקראתי לה סיפורים, שיחקתי "קוקו", עשיתי פרצופים ואפילו התגלגלתי איתה בעדינות על הרצפה. ככל שעודדתי אותה יותר—בין אם באופן מילולי או באמצעות חיוכים וצחוק—כך היא אהבה את זה יותר. אך יכולת הריכוז שלה הייתה קצרה משחשבתי (או קיוויתי). אחרי חמש דקות בערך נמתח הגבול. אחרי חמש דקות, היא הייתה מתחילה לבכות ולקטר או פשוט להסתכל עליי כאילו היא משועממת עד מוות.

במחשבה לאחור, אחרי שעברו כמה שנים, זה בהחלט היה מפחיד – ולא חסרות מחשבות על דברים שהייתי צריך לעשות או לומר אחרת. אבל אני יודע שהדברים שהבת שלי ואני עשינו יחד כשהיא הייתה תינוקת השפיעו בצורה משמעותית על היחסים שלי איתה.

בנוסף אולי תאהבו את: